באסה.. אני יודע..
תמיד אני מקנא בכל האנשים שלומדים איתי, שהם מספרים סיפורים על השכנים שלהם.
שאני בא לחבר ומקווה שהשכן שלו בבית.. כי הוא אמנם מוזר אבל זה כי הוא מצחיק.
הדבר היחידי שקשור בצחוק לשכנים שלי זה שטוביה שגר מעליי שבר את האגן במקלחת 3 פעמים בשנה וחצי האחרונות.
אם הם תמיד מספרים על העבודות המגניבות של השכן שלהם או דברים שהוא עושה...
אצלי הדבר הכי מגניב שמישהו עשה בזמן האחרון זה שרותי (אשתו של טוביה) טבעה את ביטוח לאומי כי הבעל שלה שבר את האגן 3 פעמים בשנה וחצי האחרונות.
אבל, שבוע שעבר התבשרתי שיש לנו שכנים חדשים ויש להם 4 ילדים בסביבות הגיל שלי.
התרגשתי,
סוף סוף יהיה לי חבר גם מחוץ ללימודים!!
סוף סוף יהיה לי מישהו שאני אוכל לספר לו בדיחות דרך החלון, לצחוק על השכנים ההזויים שיש בבניין... אבל יומיים אחרי ששמעתי עליהם הם באו...
התוצאה... לא אי יא יאי
פתאום אני מעריך את השקט שהיה לי קודם, פתאום אני רוצה להשאר עוד קצת בבית ספר... רק כדי לא לשמוע את הנביחות של הבהמה הזאת... או את הרעשים של הבבון הזה..
ואת הצעקות עד 1 בלילה של הילדים הערסים שלהם שמביאים את החברים שלהם!!
אנשים כנראה לא מעריכים מספיק את השכנים שלהם... אז מה אם הוא לא בגילך או שאתם לא בדיוק דומים באופי, אם יש לכם שכן לעת צרה, שימהו שאתה יכול לשתף במה שעובר עליך...תגידו תודה..
ועוד תודה שאין לך שכנים כמו שלי....
יום טוב :)
;){kind=link}