עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אלי זה בגלל שאני אוהב לכתוב, לחשוף, לחדש.
אולי זה בשביל פשוט לשחרר.
לספר.
להוציא את המועקה.
אני לא יודע מה הסיבה המדויקת אבל פתחתי את הבלוג הזה ואולי אני עוד אגלה למה.
חברים
Dor ishayAngelicLior RabinovichI dont give a F**K ♥MagenAprilLonely guy
TigerLilyMeshiGhost DogBig MouthEmo Lifeמאיה נוימן
gamer girlsmooth criminal
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
בדידות  (3)
בית ספר  (2)
חבר  (2)
אהבה  (1)
אח  (1)
הורים  (1)
השפלות  (1)
זקנים  (1)
ילד כאפות  (1)
שכן  (1)
שלג  (1)
ארכיון
בא לשכונה בחור חדש
25/12/2013 16:08
איתמר בן ברוך
חבר, שכן, בדידות, זקנים
ברחוב שאני גר אין הרבה צעירים, או kיתר דיוק נראה לי שאני הבנאדם היחידי שיותר צעיר מהבניין שהוא גר בו...
באסה.. אני יודע.. 
תמיד אני מקנא בכל האנשים שלומדים איתי, שהם מספרים סיפורים על השכנים שלהם.
שאני בא לחבר ומקווה שהשכן שלו בבית.. כי הוא אמנם מוזר אבל זה כי הוא מצחיק.
הדבר היחידי שקשור בצחוק לשכנים שלי זה שטוביה שגר מעליי שבר את האגן במקלחת 3 פעמים בשנה וחצי האחרונות.
אם הם תמיד מספרים על העבודות המגניבות של השכן שלהם או דברים שהוא עושה... 
אצלי הדבר הכי מגניב שמישהו עשה בזמן האחרון זה שרותי (אשתו של טוביה) טבעה את ביטוח לאומי כי הבעל שלה שבר את האגן 3 פעמים בשנה וחצי האחרונות.
אבל, שבוע שעבר התבשרתי שיש לנו שכנים חדשים ויש להם 4 ילדים בסביבות הגיל שלי. 
התרגשתי, 
סוף סוף יהיה לי חבר גם מחוץ ללימודים!!
סוף סוף יהיה לי מישהו שאני אוכל לספר לו בדיחות דרך החלון, לצחוק על השכנים ההזויים שיש בבניין... אבל יומיים אחרי ששמעתי עליהם הם באו...
התוצאה... לא אי יא יאי
פתאום אני מעריך את השקט שהיה לי קודם, פתאום אני רוצה להשאר עוד קצת בבית ספר... רק כדי לא לשמוע את הנביחות של הבהמה הזאת... או את הרעשים של הבבון הזה..
ואת הצעקות עד 1 בלילה של הילדים הערסים שלהם שמביאים את החברים שלהם!!




אנשים כנראה לא מעריכים מספיק את השכנים שלהם... אז מה אם הוא לא בגילך או שאתם לא בדיוק דומים באופי, אם יש לכם שכן לעת צרה, שימהו שאתה יכול לשתף במה שעובר עליך...תגידו תודה.. 
ועוד תודה שאין לך שכנים כמו שלי....

 יום טוב :)
4 תגובות
לו רק היית קצת יותר נערה שלי
19/12/2013 19:09
איתמר בן ברוך
אהבה, בית ספר
מצאו את ההבדלים:
היא- בחורה יפה ומקסימה בת 21 שכולם אוהבים ומעריצים.
הוא- ילד בן 15, סתם אחד שלא מבין כלום על העולם.
היא- יודעת הכל.
הוא- לא יודע כלום.  
היא- בחורה מציאותית עם ראש על הכתפיים. 
הוא- חי בסרט. 

היא- המורה. 
הוא- התלמיד.
אז איך הוא מסוגל בכלל לחשוב על האפשרות להתאהב בה?? 
איך?! 
הוא לא! 
הוא פשוט לא יכול לשלוט בזה, אולי זאת ההוכחה שאני מאוהב, מאוהב בפעם הראשונה.
אף פעם לא הרגשתי ככה, שזה בוער בי, שזה תופס אותי בחלומות, בדמיונות, בכל מחשבה שצצה, בכל פעולה שאני עושה.
אני רוצה שזה ייפסק, שאני אחזור לשגרה, אחזור להיות כמו בעבר, אבל מצד שני אני מרגיש שאין לי נשימה מרוב שזה חזק.
זה לא הגיוני!! זה כמו מחלה!! אני רק מחכה לעוד פעם שאראה אותה. שתחליף מורה חולה.
אבל אז אני לא מצליח לתפקד והיא תמשיך לראות בי כילד מוזר.
אני יודע שהיא אוהבת אותי כתלמיד כי יצא לנו לדבר כמה פעמים, אבל אני תמיד מקווה שייקרה נס והיא תהפוך להיות בגילי או שאני אהיה בגילה, כי אין לי סבלנות לחקות ליום בו הפער לא יהיה משמעותי.


פעם הייתה לי חברה, "אהבה ראשונה", אבל נפרדנו, יותר נכון שהיא נפרדה ממני, למה? כי בזמן שהיינו חברים ילד אחר הציע לה חברות.. והיא הסכימה. אולי זה בגלל שהיא אוהבת אותו ואולי בגלל שהוא הילד הכי מקובל. אז אני לא יודע והאמת שזה כבר לא כל כך מעניין אותי, כי עכשיו אני יודע מה זאת התאהבות. לא התאהבות של ילדים, שרק רוצים "לבטח" את עצמם אז הם חייבים להיות בזוגיות רק כדי להרגיש מבוגרים, אלא התאהבות אמתית, שמשנה אותך, מבגרת אותך, גורמת לך להבין מחדש את החיים.
אני לא יודע מה יקרה אתה, עם המורה שלי, אהבה שלי, אם אי פעם אספר לה מה אני מרגיש כלפיה, אולי יום אחד גם היא שרגיש כלפיי, אני לא יודע,אבל אני יודע שבזכותה אני בן אדם חדש ועל זה אני אודה לה כל החיים.
9 תגובות
פנס בעין: ילד כאפות או קומדיה של טעויות??
14/12/2013 19:29
איתמר בן ברוך
ילד כאפות, בית ספר, שלג, בדידות, השפלות


לבוא לבית ספר ולגלות שלאחד הילדים יש פנס בעין זה אף פעם לא נעים. ישר מעלה שאלות.
איך זה קרה לו?
מי עשה לו את זה?
למה עשו לו את זה?
האם כדי לי בכלל לשאול שאלות או שעדיף לי לא להתערב ולא להסתבך? במיוחד שאתה יודע שהילד הזה לא הכי מקובל, אז עדיף פשוט לא להתערב ורק לשער השערות.
עוד יותר לא נעים...שאתה הילד הזה... והכל רק בגלל השלג.


כבר קרה שילד מהכיתה שלי בא בבוקר עם לחי מנופחת וסומק שניסה להסתיר את האדמומיות אבל לא הצליח להסתיר את הכאב. לקח לילדים זמן לשאול שאלות.
אחרי שבוע כבר לא ראינו את אותו הילד כי מסתבר שהוא כנראה נולד לאבא הלא נכון.
מאז ומתמיד הייתי מגושם, תמיד נופל, תמיד נפצע, ותמיד מוצא את עצמי מוקף בכיתה שלמה שעומדת וצוחקת עליך.
הלוואי שלא יהיו לימודים מחר, מחר וכל השבוע הבא!! כי לא בא לי לעמוד שוב באמצע הכיתה ולספוג שוב את ההשפלות.
אני כבר ממש לא יודע מה לעשות!!
4 תגובות
אחי, אל תקרא לי אחי!
14/12/2013 12:44
איתמר בן ברוך
חבר, אח, הורים, בדידות
יש שאלה שמעולם לא שאלתי את ההורים שלי, כמה ילדים הם תכננו. והנה נפל הגורל ויש להם שני ילדים, שאומנם נראה שהם כמו 5 אבל עדיין רק שניים. 
אולי טוב לי כך, רק אח אחד, ואולי יותר טוב לי יהיה בלי "כפייה אחית", בלי שכל אחד ירשה לעצמו לקרוא לי "אחי" או "אח שלי" או כל דבר דומה. 
יש לי אח אחד, קטן ממני ב4 שנים, שלפעמים נדמה לי שהמטרה שלו בעולם זה רק לעצבן ולהיות הכי בולט, אבל אני אוהב את אח שלי, הוא חשוב לי, ואני די בטוח שמה שהכי הרחיק בינינו זה המעבר שלי לחטיבה וזה פער שאפשר להשלים בשנה הבאה,כשיעלה לכיתה ז׳ .
אז למה אני מספר לכם את זה? רק כדי להדגיש שיש לי אח אחד, אח שהוא חבר, וכל תופעת ה "אחי" שתקפה אותנו היא כבר בלתי נסבלת! כשיהיה לי חבר קרוב שארגיש שהוא כמו אח, אני ארגיש בנוח, אבל עד שיהיה לי אחד כזה...
אחי, אל תקרא לי אחי!
3 תגובות